לקראת כל יצירה,

הנני צועדת בצעדים קטנים, פסע אחר פסע, 

אל תוך תזמורת דימיונית.

כל תו בצבע אחר, כל אקורד ביחד מנגן את המנגינה שלו.

 

פורטת במייתרי הנשמה ובכל צליל שאני שומעת, 

נושמת עמוק יותר.

ובתוך כל צליל וצבע, נוכח הזיכרון והחוויות שלקחתי 

במסע ובתחנות חיי.

 

ובדרך זו, מטיילת בן התווים בנשמתי, 

רוקדת כמו ילדה ומרגישה את כל החושים

שמניבים את היצר הפנימי,

והחיוך מתמלא ברוך נוגה ושקט.

 

ואז, מביאה את כל התזמורת למקום אחד

כאילו עושה סיכום של כל המסע הזה.

מרגישה כמו ספר פתוח שמחייך אלי.

 

משחררת אותי מכל ביקורת פנימית,

נותנת לרגש ללוות אותי מבלי שיפריע.

הרגש מניע אותי ואף פעם לא מאכזב,

מרגיע כשאני עצובה 

מלטף את הנשמה ונותן לי את הכח להמשיך 

וללכת הלאה……..